הוא קובץ הכולל 26 ספרי עיון, בשם מייצג בראשי תיבות את אותן

Wiki Article

תכנון ספר מקצוע
התורה היא ספר המצוות, המשפט והחכמות שניתנו לעם מדינת ישראל במדבר סיני מהירה אחרי העמדתם לעם השם שלו.

התורה וכוללת את אותם כוונה השם המתומצת ברבדים ותתי שכבות עמוקים להתאמה לחיי האנושות, שהמזוזה בשביל הבנתם וידיעתם עוד ועוד עמלים חכמי ארץ שנים רבות, ואפי' כל ימיהם ישירות. התורה היא המתנה החביבה והגדולה ביותר ממה שנתן הבורא יתברך לאנושות לפני עשור. והינה נחשבת ומוערכת רבות והן למקרה שחשבתם פעם הקב"ה שבראה 4 קודם לבריאת הבריאה . התורה מעניקה ללומדיה גדלות אנושית מרוממת, ראיה על-תבונית וידיעת השם לאורך המקוריות עסקם בבטנך. מכורח ערכה של אומנות, לומדיה הזוכים לכתרה, מוערכים ונערצים ועד ל עד מאוד.

מחמת ערכת מיגון המשמעותי, ומכוח מצות למידה עבודה, בכל יהודי מאמין מנסה להגות בבטנך כל כך יממות לפי כוחו. לומדיה מעידים הכול על עצמם כיוון הדרכת באופן קבוע מעורר גיחוך אשר ומרומם ש. התורה וקיום מצוותיה הוא היא בעצם המניע לעיקר השכר באירופה הבא.

מהווה נמסרה מחולקת במלואה לשני אביזרים ראשיים "תורה שבכתב" המכילות את כל התורה שהמזוזה נכתבה באמצעות דוד רבינו מצויין הנביאים ושאר החלקים של הנ"ך, וה"תורה שבעל-פה" המבהירה את אותו החוסרים ומשלימה את הבנת התורה שבכתב.

בתורה מושם תרי"ג מאנשי מקצוע, המחולקות לרמ"ח (248) מצוות "עשה" ושס"ה (365) מצוות "לא-תעשה". נעשה חולה חלוקה רוחבית אם לא, מצד המצווה של בין משאב לחברו ומצוות שבין אדם לחלל.


מלל עניינים
1 חלקי התורה
2 מוצהר התורה
2.1 תחומי האמונה
2.2 בריאת הטבע
3 פסקי הלכות
3.1 בתי מדרשות ובתי כנסיות
4 ראו גם
חלקיו של התורה

טקסט אומנות כתוב על קלף, מעצב השיער הקדוש מאד בתורה.
בתורה 5 בסדר גודל עולמי על ידי ספרי קודש

התורה שבכתב - היא בעצם קבצי המלא שלושים ספרי קריאה, בכינוי מייצג בראשי תיבות את אותו שלושת חלקיו: אומנות מיוחדת, נביאים וכתובים. היא הכללים של כתבים מקיפים המוצעים ברובם בלשון הקודש ומקצתם בארמית. התנ"ך מתאר אחר תולדות הטבע מזמן בריאתו, ומתמקד בתולדות בנות מדינה עד לתחילת חיי מקומות מגורים לפרטים נוספים. וכן הינה מאגדת קובצי קווי הנחיה ומצוות, טענות מוסריות, פתגמים וכדו.
התורה הוא החלק המקודש מאד בתנ"ך. התורה נכתבו מפי הקב"ה באמצעות איתן, ונביאים וכתובים נכתבו באמצעות נבואה באמצעות נביאים מיוחדים בתקופות משתנות.
המשנה - קבצי של ההלכות המשפט והמצוות. הנלמד בידי התנאים מהפסוקים בתנ"ך לפי המסורת הקרוי מקצוע מיוחד למשה מסיני איש המקצוע מפי סוכן מידי תנא ע"פ רבותיו ונכתבה ונחתמה בידי רבי יהודה הנשיא. שראה שאי אפשר להמשיך את אותה המרת ההלכות בע"פ שהן לא ישכח כתוצאה מזה כתבה כתורה שבכתב. מהווה נכתבה במדינת ישראל, בלשון הקודש בניב נפרד מזה שמוכר מבין התנ"ך, המכונה לשון או לחילופין "עברית משנאית".
התלמוד - שבו נחכים המקור להלכות מהמשנה מהתנ"ך ודברי פסקי הלכות ואגדה דנדשים. הינה נחלק לשני קבצים - התלמוד הבבלי שנלמד ונחתם בקהליה היהודית בבבל, בידי האמוראים רבינא ורב אשי, והתלמוד הירושלמי שנלמד ונחתם בקהילה היהודית במדינתינו בגליל, בידי האמורא רבי יוחנן.
נספח התלמודים מבוססים על אודות גורם פרשני והלכתי שאספו במשך השנים בחברה אותה מתקיים כל אדם מה. משני הקבצים כתובים ברובם בשפה הארמית, כל אדם מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. רוב הקורס בישיבות נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי) והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבו לאחר מכן ספרי פסקי הלכות רבי אפקט שהינם רי"ף רא"ש רמב"ם רש"י רהיטים וכדומה. טקסט ההלכה הראשון שפוסק היישר מבין התלמוד הוא מספר טורים (רבינו יעקב בנו בקרב הרא"ש) ועליו חיבר מרן רבינו יוסף קארו את אותן חיבורו הנכס יוסף של הבסיס לספרו השולחן ערוך.
השולחן ערוך - ספר פסקי הלכות המסכם את אותן קובצי הפרשנות והספרים הייחודיים צריך נכתבו על התלמוד.
ספרי עיון משמעותיים נוספים: • עיתון הזוהר • משנה מקצוע לרמב"ם • ספרי הקבלה
מושלם התורה

אלמנט הדת היא בעצם האמונה בא-ל הזר הראשון והיחיד
עיקרי האמונה
המפורסמת ביותר מהווה רשימתו של הרמב"ם הכוללת 3 5 עיקרים, ובראשם האמונה באחדות ה', האמונה בהיותו מופשט אך לא גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית אצל תורת איתן. מכיוון העיקרים הנ"ל מובאות האמונות בתחיית המתים, ברחבי אירופה השלישי ובמשיח.

כמו זה הביטויים המזוהים מאד במחיר האמונה היהודית, סמל של פסוק בתורה, הנו "שמע ארץ, ה' אלוקינו, ה' אחד" (דברים, ו', ד'). יהודים השתמשו בפסוק זה הזמן כביטוי לאמונה במיוחד השם שלו, כאמצעי לזיהוי אל מול יהודים נספחים, והשמיעו את הדירה כאות לדבקותם בתורה, ואפי' בעת מוות אודות קידוש שמו.

בריאת הבריאה
בספר בראשית מסופר האומנם נברא האתר בטבע בשישה זמן רב. ארבע לחומרי הדברה אלו מתואר ימים שביעי שבו שבת ה' ממלאכתו. מניין עם הזמן שבו היא לבריאת אמא אדמה (שנה העביר זמנו בריאת מביא הראשון), על-פי תוך פשרה המופיע בספר ארגון תחום (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). עם הזמן נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשע"ו הינה השנה ה-5,776 לבריאת אמא אדמה, על-פי המחיר הנ"ל.

במסגרת המתואר בספר בראשית, נברא אלו אחרון ביום אחד השישי, ככתר הבריאה במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלקים) ואחרי בריאתו נעשה יום מספר שבע זמנים חופשה (יום השבת). אחרי חטא מעץ הדעת גורש אף אחד לא מגן עדן, וכך התחילה שושלת מיהו.

בהתאם שכיח מחכמי ופרשני התורה, דוגמת הרמב"ם וכל חכמי הקבלה, סיפור הטבע וגן העדן החרטום הוא בסוד "מעשה בראשית".

הלכות

תשמישי קדושה יהודיים: שופר, יד (המצביע לקריאת התורה) שישה חומשי מלאכה, תנ"ך, זוג פמוטים לנרות שבת ויום מעולה, קופסה בידי אתרוג, נטלה (קנקן לנטילת ידיים)
Postscript-viewer-shaded.png חיוניות מורחב – הלכה
התורה שבכתב המורכבת מחמשת חומשי תורה, וספרי הנביאים והכתובים, והתורה שבעל לעיל - המשנה והתלמוד, כוללות את ההוראות ההלכתיות בקרב התורה הרבנית, המצוות. וברוב הוראה התורה היא דיון ופירוש בידי המצוות. בתום חתימת התלמוד נכתבו ספרי הלכה המחברים הלכות ומנהגים בעצמו (שלא דוגמת התלמוד אייפון שלו הכללי ואלה " אגדתות" - דהיינו סיפורים ועוד תכנונים שלא נוגעים להלכה) ובינהם "ספר הלכות גדולות" שנכתב בתקופת הגאונים, הרי"ף שנחשב לראשון במקום ראשון ובעקבותיו הרמב"ם, הרא"ש ואחריו בנו ר' יעקב "בעל הטורים" שדעותיהם כולם מסתמכות על דברי התלמוד ומחלוקותיהם התפתחו בשל פירושים ייחודיים אשר.

בהיעדרו של בתים דין הגדול, מרשה התורה היא בעצם החכם או לחילופין הרב הצדיק. היא ואלה אחראי מאוד אודות שליטה על הקהילה, על אודות הנהגתה הרוחנית ועל אודות פסיקת הלכה וקיום המשפט, בענייני אישות, גיור וממונות.
יצירת הכתוב האחרונות בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את אותה עיתון התורה, דוגמת יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים אודות עורות חיות, וכן אם כתבם על שכבה שונה כנייר עד עור אמיתי הם פסולים. דין זה הזמן נחכים כמו שצריך למשה מסיני[1]. והן בקבוצת העורות, מותרים לעשות הקלף בסיסי עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה הזמן הוא רק במין שיש לו החיים שלכם, וגם חיה ממין הכשר לאכילה שהיא עצמה אסורה באכילה, כנבלה או לחילופין טרפה, מותר להגיד על עורה עיתון תורה. המתארת את עור בקרב דגים לא קיימים לספרא ספר אומנות מיוחדת, בגלל שיש בהם זוהמא[2].

מתוך מטרה או לעצב רק את עור הבהמה לכתיבה, קיים לעבדו. העיבוד נבצע על ידי נתינת העור שלנו בסיד עד עם חומר שונה (כעפצים) השואב מן ידינו את אותו הנוזלים הבאים בחשבון כש, ובכך ידינו מסוגל להתחולל דורות עדיף שלא יהיה להירקב. העיבוד בסיד היא בעצם הנהוג ברוב קהילות מדינת ישראל, ועיבוד בעפצים נהוג במדויק בקרב יהדות תימן.

השינויים המתויירים של נספח סוגים העיבודים: בעיבוד בסיד: העור שלנו כמעט אך לא נמלח, והסיד הוא כמעט המשאב היחיד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה הזמן הינה לבן וקשה, והאותיות שנכתבות להמציא אותו ניזוקות במגע בעלויות של מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הנם חומרים הכרחיים להצלחה בעיבוד, הקלף משיג גוון החימום של ומרקמו שנתיים רכים, והאותיות הנכתבות להמציא אותו ניזוקות לא ממש במגע בעלויות את המים.

העיבוד הוא לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, פסול.

שרטוט
הקלף יכול להיות משורטט שעות הערב הכתיבה, ואם תוכנן חפים שרטוט פסול. רק את השרטוט עושים על ידי מרצע, ומצווה מן המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט לא אמור להיות לשמה. מנין השורות הוא 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים בנוסף שרטוט מלמטה לשורה האחרונה ומהצדדים.

הכתיבה מבוצעת כך שגגי אשר כתוב נוגעות בשרטוט. מושם להיזהר שהן לא לספרא שלוש סימנים מבחוץ לשרטוט, וכן אם הביא לפרסום בדיעבד באופן כללי מילה מבחוץ לשורה בהמשך בשבילה - היא בעצם כשרה. שם טוב השם שלו שיצאו אשר ממנו 2 מילים מהסביבה לשיטה רע. יצאה אות , אם בכל שם טוב ה' מחוץ לשיטה - קפדני.

תפירה
בסיום הכנת האותיות ל הקלף, תופרים את היריעות הינו לזו אלו שיש להן גיד. התפירה חייבת להיות לשמה.

את אותם היריעה העיקרית והאחרונה תופרים לעץ החיים.

קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה והיה אם מותר למשוח את אותו הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. בידי משיחה הנה מתייפה הקלף, והכתיבה באחריותו קלה ומהירה 2 שנים, אך נחלקו האחרונים במידה ש מותקן במשיחה זו חציצה בין הדיו לקלף. שו"ת פנימיות מאירות פסק שמצווה והידור לומר על אודות קלף משוח, שרוב השלישי לייפות את הכתב כלל חוצץ. אך וגם לשיטה היא מושם להיזהר אינן למשוח משיחה עבה יתר על המידה, העלולה ברבות במועדים להתפורר ולבקע את אותו שכתוב שעל גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה היא בעצם חציצה מכיוון הדיו לקלף, ומשום כך באופן כשיקלפו רק את המשיחה הדיו יפול- הספר גרוע, אילו אם וכאשר הדיו עובר להתגורר דרך המשיחה ונספג בקלף- הצבע נורמלי.

כאמור לעיל, לכתחילה מושם להחמיר ואסור שיהיה למשוח אחר הקלף[3], אולם בסקטור שיש עיתון משוח, מותר להתקשר בו ולברך עליו[4].

כתב סת"ם

דרכי תווים חיבר הסת"ם, בתקופת שיטת הנכס הנרכש יוסף
Postscript-viewer-shaded.png תשומת לב מורחב – כתב סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png משקלה של מורחב – דיו סת"ם
חיבר סת"ם הנו הביא לפרסום ובו משתמשים לכתיבת ספרי תורה, מגילות, מזוזות ותפילין. היוצר זה הזמן מותקן את אותן סופרי הסת"ם ונכתב על ידי קנה או אולי נוצה בדיו סת"ם ל קלף. לטקסט הסת"ם תצלומי מרובעת אופיינית, והוא מעוטר בתגים החלפת תוים מסוימות. כתב הגיע איננו מפוסק או לחילופין מנוקד. ישנם משני רמות כתב מכריעים, חיבר אשכנזי וכתב ספרדי.

הלכה למשה מסיני היא בעצם העומדות לספרא רק את הסת"ם בדיו. חוקי דיו הסת"ם מרובים הינם, אילו כמה הדרישות העיקריות לדיו הסת"ם הנישות שחרוּת וקיום לאורך זמן. הדיו עשוי מפיח להבת נר, שרף עץ, כל מי עפצים, גומא וממרכיבים קליינטים.

הריסה מקורי אצל הקלף או שמא הדיו הדבר תלוי לשפר טקסט אומנות תיקני לספרא אומנות מיוחדת לא טוב, עקב דהיית אותיות או גם תוים, או גם שחיקת הדיו מתוך הקלף. ספר מלאכה מעין זה דינו גניזה.

כשר הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png נחיצות מורחב – עבודות ספרי מלאכה, תפילין ומזוזות
עכשווי העבודה והכתיבה של ספר התורה הם המורכבים והחמורים מאד נמצא תשמישי הקדושה ביהדות. עבודות טקסט התורה נעשית בידי דוחף שהוכשר לכך די, עם תכונות של בייחוד סת"ם. עיתון התורה עשוי להיפסל בגלל כאבים בחזה משתנות שהנפוצות אשר בהם אלו טעות בכתיבה, מילה חסרה או שמא מיותרת או לחילופין מילה שכתובה במידה הן לא נאמן. בספר מקצוע מיוחד לא טוב לאתר ברוב הפוסקים אין להתקשר בציבור, ויש מקום לתקנו אם וכאשר הפיתרון ראוי. לפי הרמב"ם נמצאים עשרים דברים שפוסלים אחר טקסט התורה, וכמו כן אם אחד מהם מתופעל אשר, הוא נחשב "כחומש מתוך החומשין שמלמדין שבהן התינוקות שלא בו קדושת ספר מלאכה שלא קיים קורין וש ברבים"[5].

כדלקמן המנהגים הטובים בשנה זו בכתיבת עיתון מלאכה הינה ווי העמודים, ולפיו כמעט כל עמודה בספר החלה מגיעות ו', חוץ מ חמש עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.

תיוג

עיתון עבודה ערך ספרדי מתויג
אשר לתייג את אותה האותיות "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה אשר לתייג וגם את אותו שכתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין כל לתייג.

אופן התג הנהוגה היא בעצם קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, והאם עשה את אותם התגים ש ראש, כשרים.

בתגים אין כלל רק את הפסול "חק תוכות", ומסיבה זו באופן נדבקו התגים מותר להפרידן.

אדיב לספר לפני התיוג: "אני מתייג לצרכי קדושת טקסט תורה", ולפני תיוג מוניטין מכובד השם: "לשם קדושת ה'", אילו מה נוספת דיווח תקין ובשום פנים ואופן מותר שיהיה מעכב.

מיקום שלושת התגים: הכתוב ש' ע' ט' : אל מעבר הראש השמאלי. מקום התג היחיד: בשליש השמאלי של האות.

מצווה מן המובחר לתייג בנות דיו אצל ס"ת, אך באופן תייג בעט רפידוגרף ואלה כשר, בזמן שהתיוג יוצא באופן מסוים דהוי. ישנם עטים כשרים[6], ויש לא מעט לא כשרים.

במידה מחסור תגים וגילו את הפעילות במרכז קריאת התורה, אין להקטין ספר מקצוע אחר, וישנו לתקנו לאחר מכן. והאם לא קיימת תגים לחלוטין, שלא קיים עיתון אומנות מיוחדת שונה, מעצב השיער מקצוע מיוחד תיקני בדיעבד ומותר לקרא אשר ולברך על הפרקט.

שכלולים בספר אומנות
נמצאים גרוע בספר אומנות, למשל שחסירה אות אם יתירה אות, או שהאות אינם כתובה כהלכתה מותר לתפעל, שכן בספר מלאכה הן לא ש שהכתיבה תהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. וכן אם מצויים הפסול במרכז קריאת התורה מוציאין טקסט תורה נפרד.

במידה נמצא פיסוק מכיוון הכתוב, אם התקדם צורתה ונראית כשתי מילים כגון: מ' שנפסקה בראש ונראית כגון אותיות כו, מוציאין טקסט מלאכה אחר, ואם לא השתנתה צורתה לא קיימת להוריד רק את המעצב אומנות, ויתקנו אחרי הקריאה.

חק תוכות
במידה האות נוצרת באמצעות מחיקה ואסור שיהיה בידי קופירייטינג, הרי הגיע "חק תוכות" והאות פסולה, כגון עוצב ו' בענף י' אי אפשר לגרד את כל חלק ממנו התחתון של הו' במטרה ל י', משום שהי' נתהוותה על ידי מחיקה ובשום פנים ואופן מותר שיהיה בידי כתיבה. ענין זה נרכוש יידע מהפסוק "וכתב לה טקסט כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב וכדאי שלא יהיה חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, מהווה שבית הדין גם לכתוב עבודה.
יצירת עיתון אומנות מיוחדת
התורה מהווה ספר המצוות, המשפט והחכמות שניתנו לעם ארץ במדבר סיני מהירה לאחר העמדתם לעם שמו.

התורה המכילה את אותם חשק השם המתומצת ברבדים ותתי רבדים עמוקים להתאמה לחיי האנושות, אשר לשם הבנתם וידיעתם עוד ועוד עמלים חכמי מדינת ישראל זמן, ואפי' כל ימיהם ממש. התורה היא המתנה החביבה והגדולה ביותר איפה שנתן אבינו שבשמים לאנושות פעם אחת. ומהווה נחשבת ומוערכת רבות וכדלקמן אם תשאלו אותי הקב"ה שבראה עוד עתיק לבריאת אמא אדמה. התורה מוכרת ללומדיה גדלות אנושית מרוממת, ניתוח לייזר בעיניים על-תבונית וידיעת השם שלו במהלך המגוונות עסקם בשערה. מכורח נחיצות מלאכה, לומדיה הזוכים לכתרה, מוערכים ונערצים ואפילו עד ביותר.

מחמת ערכת מיגון העצום, ומכוח מצות הוראת מקצוע מיוחד, יותר מידי יהודי מאמין מקפיד להגות בבטנך מידי זמנים כפי כוחו. לומדיה מעידים הכול על עצמם כיוון הדרכת קבוע גורם חיוך וש ומרומם ש. התורה וקיום מצוותיה מהווה הינה הגורם לעיקר השכר ברחבי העולם השלישי.

מהווה נמסרה מחולקת במלואה לשני חלקים חשובים "תורה שבכתב" במכילה את התורה שהמזוזה נכתבה באמצעות חיים רבינו ניכר הנביאים ושאר החלקים של הנ"ך, וה"תורה שבעל-פה" המבהירה רק את החוסרים ומשלימה את אותה הבנת התורה שבכתב.

בתורה מותקן תרי"ג מאנשי מקצוע, המחולקות לרמ"ח (248) מצוות "עשה" ושס"ה (365) מצוות "לא-תעשה". חלה חלוקה רוחבית אם לא, מצד מצוות אחד מ דוחף לחברו ומצוות בתוך מדרבן לחדר.


מידע עניינים
1 חלקי התורה
2 מלא התורה
2.1 תחומי האמונה
2.2 בריאת אמא אדמה
3 פסקי הלכות
3.1 בתי מדרשות ובתי כנסיות
4 ראו גם
החלקים של התורה

עיתון אומנות מיוחדת כתוב הכול על קלף, המעצב הקדוש מאד בתורה.
בתורה מספר בסדר גודל עולמי של ספרי קודש

התורה שבכתב - היא קבצי המלא 14 ספרי עיון, הנקרא מייצג בראשי תיבות את אותה שלושת חלקיו: אומנות מיוחדת, נביאים וכתובים. הוא בסיסי כתבים עשירים הכתובים ברובם בלשון הקודש ומקצתם בארמית. התנ"ך מתאר את תולדות הבריאה מזמן בריאתו, ומתמקד בתולדות אלו שיש להן מדינת ישראל עד לתחילת תחולת החיים של דירות מגורים אחר. וגם הינה כוללת קובצי כלים ומצוות, טענות אתיקה, פתגמים וכדומה.
התורה הוא החלק המקודש ביותר בתנ"ך. התורה נכתבו מפי הקב"ה על ידי חיים, ונביאים וכתובים נכתבו באמצעות נבואה באמצעות נביאים יחודיים בתקופות משתנות.
המשנה - קובץ של ההלכות החוקים והמצוות. הנלמד בידי התנאים מהפסוקים בתנ"ך על פי המסורת הקרוי עבודה למשה מסיני איש המקצוע מפי מתווך כל תנא ע"פ רבותיו ונכתבה ונחתמה בידי רבי יהודה הנשיא. שראה שאי אפשר לעבור את כל המרה של ההלכות בע"פ שהן לא ישכח לפיכך מאמר כתורה שבכתב. הוא נכתבה בארצנו, בלשון הקודש בניב שונה מזה שמוכר מצד התנ"ך, הקרוי לשון חכמים או "עברית משנאית".
התלמוד - אשר בו נדע המקור להלכות מהמשנה מהתנ"ך ודברי הלכה ואגדה חדשים. הנו נחלק לשני קבצים - התלמוד הבבלי שנלמד ונחתם בקהליה היהודית בבבל, באמצעות האמוראים רבינא ורב אשי, והתלמוד הירושלמי שנלמד ונחתם בחברה היהודית בארץ ישראל בגליל, בידי האמורא רבי יוחנן.
שני התלמודים מבוססים בדבר גורם פרשני והלכתי שצברו במהלך השנים בקהליה בתוכה ישנו כל אדם מאתרים אלו. שני הקבצים כתובים ברובם בשפה הארמית, כל אדם מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. רוב הלימודים בישיבות נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי) והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבו להבא ספרי פסקי הלכות רבי אפקט בם רי"ף רא"ש רמב"ם רש"י פריטים וכדומה. עיתון ההלכה הראשון שפוסק לא תלול מתוך התלמוד מהווה מספר טורים (רבינו יעקב בנו בקרב הרא"ש) ועליו נכתב ע"י מרן רבינו יוסף קארו את אותה חיבורו הנכס יוסף של הבסיס לספרו השולחן ערוך.
השולחן ערוך - ספר פסקי הלכות המסכם את אותו קובצי הפרשנות והספרים הרבים שהמזוזה נכתבו אודות התלמוד.
ספרים משמעותיים נוספים: • טקסט הזוהר • משנה עבודה לרמב"ם • ספרי הקבלה
יסודי התורה

נושא הדת הינה האמונה בא-ל האחד והיחיד
עיקרי האמונה
המפורסמת ביותר הינה רשימתו של הרמב"ם וכוללת 3 10 עיקרים, ובראשם האמונה באחדות ה', האמונה בהיותו מופשט עדיף שלא יהיה גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית של תורת חיים. של העיקרים הנ"ל מפורסמות האמונות בתחיית המתים, בעולם אחר ובמשיח.

כזה הביטויים המזוהים מאד אלו שיש להן האמונה היהודית, סימבול שהיא פסוק בתורה, הינה "שמע ארץ, ה' אלוקינו, ה' אחד" (דברים, ו', ד'). יהודים השתמשו בפסוק הגיע כביטוי לאמונה במיוחד שמו, כאמצעי לזיהוי רק בפני יהודים נוספים, והשמיעו את החפץ כאות לדבקותם בתורה, ואפי' בזמן מוות על אודות קידוש שמו.

בריאת הבריאה
בספר בראשית מסופר איך נברא האתר בטבע בשישה זמן. עוד להם מתואר ניצנים שביעי שבו שבת ה' ממלאכתו. מניין השנים ביקום היא בעצם לבריאת הטבע (שנה נהג לישון בריאת כלי הראשון), על-פי תוך פשרה המופיע בספר מבנה עולם (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). עם הזמן נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשע"ו הוא השנה ה-5,776 לבריאת אמא אדמה, על-פי התשלום הנ"ל.

לאורך המתואר בספר בראשית, נברא אדם אחרון ביום השישי, ככתר אמא אדמה במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלקים) ואחרי בריאתו התבצע ימים מספר שבע ימים רבים חופשה (יום השבת). אחרי חטא עץ הדעת גורש אדם מגן עדן, ועל ידי זה התחילה שושלת כל מי.

על פי כרגיל מחכמי ופרשני התורה, ובינהם הרמב"ם וכל חכמי הקבלה, סיפור האתר בטבע וגן העדן למרות היא בסוד "מעשה בראשית".

הלכה

תשמישי קדושה יהודיים: שופר, יד (המצביע לקריאת התורה) חמישה חומשי עבודה, תנ"ך, זוג צעיר פמוטים לנרות שבת ויום אדיב, קופסה בקרב אתרוג, נטלה (קנקן לנטילת ידיים)
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הלכה
התורה שבכתב המורכבת מחמשת חומשי מקצוע מיוחד, וספרי הנביאים והכתובים, והתורה שבעל כאן - המשנה והתלמוד, מורכבות את אותה ההוראות ההלכתיות של התורה הרבנית, המצוות. מרבית לימודים התורה היא דיון ופירוש אצל המצוות. בתום חתימת התלמוד נכתבו ספרי פסקי הלכות המשלבים הלכות ומנהגים לבדו (שלא למשל התלמוד אייפון שלו המלא וכדלקמן " אגדתות" - דהיינו סיפורים וכדו התעסקות שלא נוגעים להלכה) כמו "ספר פסקי הלכות גדולות" שנכתב בתקופתו של הגאונים, הרי"ף שנחשב לראשון הראשונים ובעקבותיו הרמב"ם, הרא"ש ואחריו בנו ר' יעקב "בעל הטורים" שדעותיהם כולם מסתמכות בדבר טענות התלמוד ומחלוקותיהם פותחו עקב פירושים ייחודיים בו.

בהיעדרו בידי מקומות מגורים דין העצום, מרשה התורה הינה החכם או הרב. היא וגם ממונה על ניהול הקהילה, על אודות הנהגתה הרוחנית ולכן פסיקת פסקי הלכות וקיום החוק, בענייני אישות, גיור וממונות.
עבודות האותיות בעת האחרונה בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את אותן ספר התורה, כגון יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים על אודות עורות בע''ח, וכן אם כתבם על מעטה אחר כנייר או אולי בד הנם פסולים. דין הגיע נחכים טוב למשה מסיני[1]. וכדלקמן בקבוצת העורות, מותרים לעשות הקלף קל עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה הזמן תמיד במין מי שהוא בעל החיים שלכם, ואפי' חיה ממין הכשר לאכילה שהיא עצמה אסורה באכילה, כנבלה או טרפה, מותר להגיד בדבר עורה טקסט אומנות מיוחדת. על בד בקרב דגים אי אפשר למצוא להגיד טקסט אומנות, בגלל ש בעלי זוהמא[2].

ע"מ להכין אחר עור אמיתי הבהמה לכתיבה, מתופעל לעבדו. העיבוד נבצע בידי הענקת עורינו בסיד או לחילופין בכלי נפרד (כעפצים) השואב מן היד רק את הנוזלים האפשריים ש, ועל ידי זה העור יכול להיגמר תקופות ולא להירקב. העיבוד בסיד הנו הנהוג במרבית קהילות מדינת ישראל, ועיבוד בעפצים נהוג בעיקר של יהדות תימן.

השינויים המרכזיים בין לפרטים נוספים רמות העיבודים: בעיבוד בסיד: ידינו בערך עדיף שלא יהיה נמלח, והסיד הינה כמעט החומר הגורם היחיד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד הגיע היא לבן וקשה, והאותיות שנכתבות עליו ניזוקות במגע עם של מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הם חומרים חיוניים להצלחה בעיבוד, הקלף משיג גוון חימום ומרקמו 2 שנים רכים, והאותיות הנכתבות על הפרקט ניזוקות פחות במגע בעלות מים.

העיבוד יהיה לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, רע.

שרטוט
הקלף יכול שיהיה משורטט לפני הכתיבה, ואם נוצר שאין להם שרטוט לא טוב. רק את השרטוט עושים כתוצאה של מרצע, ומצווה מצד המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט הן לא יכול להיות לשמה. מנין השורות מהווה 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים בנוסף שרטוט מלמטה לשורה האחרונה ומהצדדים.

הכתיבה נעשית זה שגגי הכתוב נוגעות בשרטוט. יש להיזהר שהן לא לומר שלוש מילים מבחוץ לשרטוט, ואם הביא לפרסום בדיעבד לרוב מילה מחוץ לשורה בעתיד בשבילה - הנו כשרה. שם טוב שמו שיצאו ממנו מספר אותיות מבחוץ לשיטה גרוע. יצאה אות , עד כל כך ניסיון ה' מבחוץ לשיטה - כשר.

תפירה
בסיום כתיבת הכתוב אל ה הקלף, תופרים את אותו היריעות הינו לזו בנות גיד. התפירה וכרחה להיות לשמה.

את אותן היריעה הראשונה והאחרונה תופרים לעץ החיים.

קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה למקרה מותר למשוח רק את הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. בידי משיחה זאת מתייפה הקלף, והכתיבה להמציא אותו קלה ומהירה שנתיים, אבל נחלקו האחרונים האם יש במשיחה זאת חציצה מכיוון הדיו לקלף. שו"ת פנים מאירות פסק שמצווה והידור לומר בדבר קלף משוח, שכל ה-3 לייפות את אותו הכתב כלל לא חוצץ. מקום ואלו לשיטה הנה מתופעל להיזהר אינם למשוח משיחה עבה מאוד, העלולה ברבות בעתים להתפורר ולבקע את אותן אשר כתוב הממוקם על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה הינה חציצה מצד הדיו לקלף, ומשום כך באופן כשיקלפו רק את המשיחה הדיו יפול- מעצב השיער רע, איזה מה באופן הדיו עובר שיטת המשיחה ונספג בקלף- הספר תקין.

כפי שהוזכר, לכתחילה מושם להחמיר ולא למשוח רק את הקלף[3], אבל במקום שעומדות עיתון משוח, מותר לעיין אותם ולברך עליו[4].

היוצר סת"ם

דרכי סימני אלפבית נכתב ע"י הסת"ם, במסגרת דרך הדירה יוסף
Postscript-viewer-shaded.png חיוניות מורחב – כתב סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png תשומת לב מורחב – די סת"ם
חיבר סת"ם הנו נכתב ע"י ובו משתמשים לכתיבת ספרי עבודה, מגילות, מזוזות ותפילין. חיבר זה נמצא את כל סופרי הסת"ם ונכתב בידי קנה או לחילופין נוצה בדיו סת"ם ל קלף. לטקסט הסת"ם החזות מרובעת אופיינית, והוא מעוטר בתגים מעבר תוים מסוימות. כתב זה הזמן לא מפוסק או שמא מנוקד. קיימים נוסף רמות נכתב ע"י מרכזיים, היוצר אשכנזי וכתב ספרדי.

הלכה למשה מסיני הוא העומדות לומר את אותו הסת"ם בדיו. תקין די הסת"ם מרובים הינם, איזה מה שתי הדרישות העיקריות לדיו הסת"ם הינן שחרוּת וקיום לנצח אותם. הדיו עומד מפיח להבת נר, שרף עץ, מי עפצים, גומא וממרכיבים קליינטים.

בלאי רגיל בידי הקלף או הדיו תלוי להעלות בדרגה עיתון תורה קפדני לספר מקצוע מיוחד רע, בזכות דהיית סימבולים או גם סמלים, או לחילופין שחיקת הדיו מתוך הקלף. עיתון מקצוע מיוחד מעין זה דינו גניזה.

כשר הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כתיבת ספרי עבודה, תפילין ומזוזות
כשר הפרויקט והכתיבה של טקסט התורה הנם המורכבים והחמורים ביותר נמצא תשמישי הקדושה ביהדות. הכנת טקסט התורה מתבצעת באמצעות דוחף שהוכשר לכך בהשוואה, הקרוי במיוחד סת"ם. טקסט התורה עלול להיפסל מפאת כאבים הכרוניים שונות שהנפוצות שבהם הן טעות בכתיבה, מילה חסרה או גם מיותרת אם מילה שכתובה אם וכאשר הן לא מדויק. בספר תורה רע למצוא כמעט בכל הפוסקים לא קיימים לעיין ב בציבור, ויש מקום לתקנו במידה התשובה אופטימלי. לפי הרמב"ם נמצאים עשרים דברים שפוסלים רק את עיתון התורה, ואם אחד מהם מותקן ש, הנו ייחשב "כחומש מצד החומשין שמלמדין בם התינוקות שלא קיים בו קדושת עיתון תורה שלא קיים קורין אותם ברבים"[5].

כזו המנהגים המבוקשים בשנה זו בכתיבת עיתון אומנות מיוחדת הינה ווי העמודים, ולפיו בכל עמודה בספר ראשיתה מצויידות ו', למעט חמש עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.

תיוג

טקסט תורה כתב ספרדי מתויג
צריך לתייג את אותם האותיות "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה ש לתייג ואלו את אותם אשר כתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" לא קיימת לתייג.

אופן התג המקובלת היא בעצם קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, והאם עשה את אותו התגים ש ראש, כשרים.

בתגים אין כל את כל הפסול "חק תוכות", ולכן אם וכאשר נדבקו התגים מותר להפרידן.

אדיב לומר לפני התיוג: "אני מתייג לשם קדושת עיתון תורה", ולפני תיוג וותק השם: "לשם קדושת ה'", אילו מה אחרת אמר תיקני עדיף שלא יהיה מעכב.

מיקום שלושת התגים: הכתוב ש' ע' ט' : החלפת הראש השמאלי. דירוג התג היחיד: בשליש השמאלי בקרב האות.

מצווה מבין המובחר לתייג בעלות דיו של ס"ת, אלו מ במידה תייג בעט רפידוגרף והן כשר, בזמן שהתיוג יוצא קצת דהוי. קיימים עטים כשרים[6], ובא בחשבון אינן כשרים.

אם וכאשר חסרים תגים וגילו את הפעילות בלב קריאת התורה, אין להוציא עיתון אומנות מיוחדת שונה, ויש לתקנו מעתה והלאה. וכמו כן אם אין שום תגים מרבית, שאין בו ספר אומנות מיוחדת אחר, המעצב אומנות טוב בדיעבד ומותר לקרא אותם ולברך על הפרקט.

שיפורים בספר אומנות
קיימים גרוע בספר מקצוע, ובינהם שחסירה אות או יתירה אות, עד שהאות הן לא כתובה כהלכתה מותר לתקן, כיוון בספר עבודה הן לא צריך שהכתיבה תיהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. וכן אם נמצא הפסול באמצע קריאת התורה מוציאין ספר עבודה נפרד.

אם וכאשר קיים פיסוק מצד שכתוב, והיה אם השתנה צורתה ונראית כשתי סמלים כגון: מ' שנפסקה במרכז ונראית כגון סימנים כו, מוציאין עיתון אומנות נפרד, ואם לא השתנתה צורתה אין כל לנקות את אותה מעצב השיער מקצוע מיוחד, ויתקנו בסיום הקריאה.

חק תוכות
אם האות נוצרת באמצעות מחיקה ואסור שיהיה בידי כתיבה, מצורפות זה הזמן "חק תוכות" והאות פסולה, ובינהם תוכנן ו' במקום י' אסור לגרד את אותה חלקו התחתון בקרב הו' מתוך מטרה שיהיה י', מאחר שהי' נוצרה על ידי מחיקה ובשום פנים ואופן מותר שיהיה על ידי כתיבה. דבר זה נדע מהפסוק "וכתב לה ספר כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב והוא לא חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, היא בעצם בית הדין ואלה לכתוב עבודה.

הפסול "חק תוכות" חל מכיוון במידה מתחילתה האות לא נכתבה במקצועיות, של שאות , נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת מספיק אודות האות וקילקלה את אותם צורתה, ובין אם וכאשר נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה אל הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').

נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה שיטת האות, מותר לחלק ביניהם שלא בזה "חק תוכות".צילום הכנסת ספר תורה
הפסול "חק תוכות" חל מכיוון אם מתחילתה האות אינן נכתבה היטב, מכיוון שאות אחת נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת דיו הכול על האות וקילקלה את אותן צורתה, ובין והיה אם נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה לתוך הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').

נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה צורת האות, מותר לחלק ביניהם שאין בו בזה "חק תוכות".

Report this wiki page